עישון

מילדותי אני זוכר את אבא מעשן. הסיגריות הנפוצות היו: “מלוכי” ו”פרפר”.

כילד ביקשתי כי יעשן “יסמין” או “מטוסיאן” מכיוון שבקופסאותיהן של סיגריות אלו היו “פרסים”, תמונות של שחקנים שהיו מצרך מבוקש. תמורת תמונה ניתן היה לקבל סיבוב הרכבה על אופניים מהילדים הגדולים מאיתנו. אולם מחירן של סיגריות אלו היה כנראה יקר מדי… תקופה מסוימת עישן אבא סיגריות שהיה “מגלגל” בעצמו. הוא רכש טבק (כנראה מוברח, היות והוא נשמר בצנצנת גדולה שהוחבאה בסליק בחצר), והחזיק בכיסו קופסה מיוחדת ובה שמר מעט מהטבק הזה יחד עם חבילה של “נייריות”, היו אלה ניירות דקיקים ששימשו לעטיפת הטבק שגולגל כאשר היה ברצונו לעשן, למעין סיגריה תוצרת בית.

הרופא בכפר באותן שנים היה ד”ר ואהל. הוא נקט בפעולת הסברה נמרצת אודות הנזק שהעישון גורם לבריאות. אבא, כרבים אחרים, הושפע וחדל לעשן. אולם, בתקופת מלחמת העולם השניה, כאשר עבד במחלבה, הוצע לו להתכבד בסיגריה אנגלית משובחת, “פליירס”. הוא לא עמד בפיתוי ושוב חזר לעשן.

בתקופה בה התגייסתי לצה”ל, נהגו לחלק לחיילים תלושי סיגריות או טבק. הבאתי לו מתנה מקטרת וטבק והוא החל לעשן מקטרת במקום סיגריות. בהנחה שהנזק לריאות יפחת. לאחר כמה שנים החליט שוב לחדול מלעשן, והפעם – התמיד וקיים החלטתו כל ימיו.

הוא לא הסתפק בכך אלא השתדל לשכנע את הסובבים אותו ללכת בדרכו ואולי בזכותו חדלה לעשן גם לאה רעייתי אשר שנים רבות הייתה מעשנת כבדה.

בשנות הששים לחייו של אבא המשק המשיך להתפתח ואחי זהר הצטרף לפעילות בו. במסגרת פיתוח המשק הוחלט לרכוש טרקטור לעבודות המשק במקום ההסתייעות בסוסה שזמנה עבר. אבא החליט, למרות גילו, לא לוותר וללמוד מיומנות הנהיגה בטרקטור, נבחן – וקיבל רישיון נהיגה.

האמת היא כי למרות שידע לנהוג כהלכה, תמיד עשה זאת בחשש ובכל הזדמנות שניתנה העדיף כי מישהו אחר ינהג. אולם, על רישיון הנהיגה שמר מכל משמר ודאג לחדש אותו כל שנה. אם לצטט אותו: “שמא תפרוץ מלחמה, כולם יתגייסו ועלי יהיה להביא החלב למחלבה…”

בערוב שנותיו, אבא הקפיד ולא ויתר על המשך הפעילות במשק. כאשר נבצר ממנו לטפל בפרות החל לטפל בעגלים ובעגלות, דאג להגמיא את הוולדות בטמפרטורה הנכונה לבל ישלשלו, לרפד מרבצם בכדי לשמור על ניקיונם ובריאותם ובזמן הנותר במשך היום התפנה לעניינים שברוח.

כיוון שרגיל היה ללמוד עצמי, קרא הרבה, בשפות שונות. היה מתעמק בבלשנות השוואתית בין השפות השונות, כיצד אותה מילה, לעתים בסדר שונה של אותיות, נדדה משפה מסוימת לשפה אחרת וקבלה משמעות שונה (או דומה), נהג לעיין בספרות הומוריסטית באנגלית וברוסית והיה משתף אותנו בחוויותיו מקטעים מהנים במיוחד. אהב לצייר בצבעי מים וצבעי שמן, התעניין בכל הקורה בעולם ובארץ, כעס כאשר שמע על ירידה מהארץ ואף פעם לא נלאה מלחזור ולהזכיר “ציונות”: לכל עם חייבת להיות מולדת, זכינו במדינה ועלינו לשמור על קיומה.

לאחר פטירתה של אמא, חל באבא שינוי. הוא אהב אותה כל ימי חייהם המשותפים, היה רגיל לנוכחותה לידו ולא יכול היה להשלים עם העדרה. אמנם השתדל לחיות חייו כקודם, לא להכביד עלינו ולספק צרכיו בכוחות עצמו. אולם, למרות שאהבנו אותו ללא גבול והשתדלנו לסייע לו, לא היה בכוחנו לפצותו על העדרה.

בן תשעים ושתיים היה כשהגיע לעולם של מעלה ואנו זוכרים אותו כאדם צנוע, טוב לב וחכם. אולם, קיימת בקרבנו מעין תחושה כי אישיותו המופלאה לא מיצתה את מלוא הפוטנציאל שהיה גלום בקירבה, וחבל…

מאידך – אני שמח כי זכה אבא לראות התגשמות שאיפותיו:

במסגרת הכללית – זכה לראות כיצד קמה התנועה הציונית והפכה למדינה בה חי העם היהודי כבן-חורין.

במסגרת הפרטית – זכה להגשים משאת נפשו לחיות כאיכר עברי במולדת.

שני בניו ממשיכים את דרכו – כל אחד הינו בעל משק בכפר, הקים משפחה, נכדיו אהבוהו וזוכרים אותו בהערצה.