כביסה
זו כמובן הייתה באחריותה ובבצועה הבלעדי של אמא. מכונת כביסה טרם נודעה עדיין במקומנו .
אמא השתמשה ב”קרש כביסה”, מעין פח גלי, טבול בגיגית ובה מיים שחוממו בגזרי עץ בוערים. היא הייתה משפשפת את הכביסה באותו “קרש”, וטובלת במי סבון כביסה (זו הייתה קוביית סבון מיוחד שנועד למטרה זו), שוטפת במיים נקיים שהיו באמבטיה נוספת, ותולה לייבוש.
לסבון היתה תכונה גרועה. הוא גרם לאמא פצעים בין אצבעות ידיה. שנים רבות סבלה אמא מצרה זו וכל המשחות שנוסו לטפול בבעיה לא הביאו לה מזור. רק כעבור שנים, לאחר שנרכשה מכונת הכביסה הראשונה, ואמא חדלה להרטיב ידיה במי הסבון אירע הפלא וידיה של אמא נרפאו.
זכורה לי ההתלבטות בבית בעת רכישת המקרר הראשון. המקרר היה בעצם מעין ארון מבודד ולו דלת שדרכה הוכנס לתוכו רבע בלוק של קרח בכל יום חול ושליש הבלוק ביום ו’- לקראת שבת. בתחתיתו הייתה מגירה נשלפת שבתוכה הצטברו המים מהקרח שנמס. מדי יום היה צורך לשלוף המגירה ולשפוך את המים. אם שכחנו – מייד הייתה תזכורת בדמות שלולית על הריצפה… (לפני שנרכש אותו מקרר נהגה אמא לקרר את המזון ב”ארון אויר”, – ארון שחלקו האחורי פונה החוצה ומכוסה רשת בלבד ודלתו מלפנים נמצאת בקיר המטבח, כך שהטמפרטורה הקרירה בלילה שמרה על מוצרי המזון ובעיקר על המרגרינה – לבל תימס). עד כמה שזכור לי, הייתה זו קניה מאורגנת של מקררים עבור כל חברי הכפר שאורגנה ע”י הנהלתו ולוותה בלוגיסטיקה של חלוקת קרח מדי יום.
ההתלבטות הייתה אודות בחירת דגם המקרר מתוך שני דגמים שהיו. ההבדל ביניהם היה שלדגם אחד נוסף פס קישוט לאורך דלתו ולעלותו נוספה מחצית הלירה. בסופו של דבר החליטה אמא שאם כבר קונים – יהיה זה הדגם המפואר יותר, למרות תוספת העלות הכרוכה בו.
אינני זוכר כמה שנים השתמשנו במקרר זה אולם רכישתו היוותה חוויה גדולה פי כמה מאשר רכישת המקרר החשמלי כמה שנים לאחר מכן.