מאכלים

למרות שחיינו במצוקה כלכלית והמשק היה עדיין קטן ושקוע בחובות, לא זכור לי שאי פעם חשנו מחסור במזון.

ירקות גידלנו בגינה ע”י הבית, ביצים היו זמינות יום יום מלול המטילות (כמובן שהשתמשנו בבעלות הקליפה הסדוקה שלא היו ראויות לשווק). בשר ומרק עוף היו גם הם זמינים משחיטת אותן תרנגולות שחדלו להטיל, ובעיתות חג אף היינו קונים בשר בקר טרי באיטליז של צוקרמן.

אחד ה”דליקטסים” היה אכילת ביצה בלתי מבושלת. אמא היתה “דופקת” (טורפת) את הביצה, כאילו הכינה אותה לטיגון חביתה, אולם, השאירה אותה בצלחת, הוסיפה חתיכות לחם שנספגו באותה ביצה ואנו ליקקנו השפתיים בהנאה. על קרום הלחם שנשאר הייתה אמא מורחת שן שום והרי לך טעם נקניק, כמעט אמיתי. מאכל אהוב נוסף שאכלנו לעתים היה דייסת סולת שעל פניה פוזרו קינמון וסוכר. שוקולד ביתי היה עשוי מקרום החלב (אשר בצורתו הטבעית לא ערב לחיכנו בלשון המעטה) מעורב בקקאו וסוכר. נהגנו להשתמש בו כממרח על הלחם וללקק את הנותר בצלחת.

לשבת, הייתה אמא אופה עוגת טורט ב”סיר פלא”. בעת האפייה היה עלינו להמנע מטריקת דלת לבל “תיפול” העוגה. אולם, אני העדפתי דווקא את אותן עוגיות שאמא לא נהגה לאפות, אולי כתוצאה מכך שלא היה בביתנו תנור לאפייה וקנאתי בילדי השכנים שאמהותיהם אפו עוגיות שעליהן נבזק סוכר לפני שנאפו.

לא פעם הייתי מוצא אמתלא ללכת לזהבה דריז או טובה כספי שכנותינו אשר אפו עוגיות כאלה ומה טבעי יותר מאשר להציע לילד שכן שנכנס לביקור מלהציע לו עוגיה?