הקמת המשק

בשנים הראשונות בכפר ויתקין החיים היו קשים מבחינה כלכלית. 
המשק היה קטן ולהורי לא היו מקורות כספיים עצמיים בכדי להשקיע בו ולהגדילו בכדי להרבות הכנסותיו. לאחר הגיעו לכפר ויתקין, נאלץ אבא לצאת לעבודות חוץ שונות, בנוסף על עיבוד המשק. הוא עבד בפרדסים באביחייל, המושב השכן, היה יוצא עם בוקר, רכוב על “יוקטן” חמורנו האפור, וחוזר לפנות ערב. תקופה מסוימת עבד בבנין כטייח ורק לאחר שנים אחדות הצליח להפיק מהמשק הכנסות ברמה שאפשרה להתפרנס ממנו בלבד.
אני זוכר במעומעם ואולי זכרונותי משולבים גם בסיפורים ששמעתי מהורי בימי ילדותי אודות הפרה הראשונה שנרכשה. הייתה זו פרה בצבע חום – אדום שהובאה משוייץ, לא הסתגלה לתנאי האקלים החם השורר בארץ ומתה לאחר זמן קצר ממחלת הקדחת.

ה”מומחים” יעצו לקנות במקומה פרה דמשקאית, הרגילה לאקלים ולתנאי הארץ. אי לכך, נסע אבא לכפר מל”ל לקנות פרה חליפית, “יפה” היה שמה. בכדי לוודא כי פרה זו בריאה, קבל אבא הנחיות מהווטרינר כדלקמן: “סע למקום יום לפני הקניה, הישאר ללון ברפת, ואחת לשעה, במשך עשרים וארבע שעות רצופות, בדוק חום גופה.” רק  לאחר שאבא והפרה עמדו במבחן, הובאה הפרה לרפתנו והיא היא מייסדת שושלת הפרות ברפתנו. “יפה” המליטה את “אדרה” וזו המליטה את “פליאה” וכן הלאה וכן הלאה.

מבנה הרפת היה בנוי מיציקת בטון, בעל חלונות קטנים, מסורגים בסורגי ברזל ותריסי פח מעליהם. הייתה לרפת גם דלת, אף היא עשויה מברזל. הרצפה הייתה יצוקה מבטון כאשר תעלה לריכוז ההפרשות של הפרות בשוליה. הטמפרטורה ברפת הסגורה שנבנתה כדוגמת מבני הרפת הקיימים באירופה הקרה, בייחוד בעונת הקיץ, הייתה בלתי נסבלת לאדם ולבהמה. לאדם – מילא, לסבל יולד, אולם לבהמה היה יעוד – להניב חלב! מטרה שאינה ניתנת לבצוע בתנאים כאלה. לכן חשבו חכמים ומצאו פיתרון: להוציא את הפרות מהרפת. אולם, בכדי שהפרות לא תלכנה למקומות אסורים, נבנתה צמוד לרפת חצר מגודרת עבור הבקר. החומר הזול והמצוי להקמת הגדר היה ענפי עץ האיקליפטוס.

חורשות איקליפטוסים היו מצויות בשפע ובעת הצורך נהגנו לצאת לחורשה עם משור בעל שתי ידיות, אחת מכל צד. בידית אחת אחז אבא ובידית הנגדית – שכננו וידידנו וגם שותפנו לבעלות על אותו משור, ברוך זילברברג (כספי). בתנועות קצובות, הלוך וחזור היו מנסרים. הענפים העבים נועדו לשמש כעמודי הגדר והדקים שמשו כקורות לרוחבה. הגדר הוקמה ולפרות הייתה אורה ושמחה.

אולם, לא חלף זמן רב עד שהתברר כי: חוטי הברזל שנלקחו מפירוק חבילות החציר הכבוש בכדי לקשור הקורות לעמודים – החלידו ונחלשו, העמודים שבאו במגע עם קרקע לחה מהפרשות הפרות והגשם בחורף – נרקבו, והפרה “אדרה” שלחופש נולדה, הייתה מזהה את נקודת התורפה אשר בגדר. היא נהגה לנגוח בה ולטלטל אותה עד אשר מוטטה קטע ממנה ויצאה לחופשי בשעטה כשאחריה רצות יתר חברותיה שבעדר. המהומה הייתה רבה ולעתים גם נגרמו נזקים לגינות הירק שנשתלו בכל חצר. חצי צרה הייתה כאשר הנזק ארע בחצר שלנו .אולם לעתים לא הקפידו הפרות ופלשו גם לחצרות השכנים, וכי מה חטאם? למזלנו, מידי פעם גם פרותיהם של השכנים היו שוחרות חופש כך שהבעיה התקזזה בסופו של דבר ויחסי השכנות נשארו טובים.