חליבה

באותה תקופה, על מכון חליבה איש לא שמע. גם מכונת החליבה הניידת טרם הגיעה ארצה. ולכן לא עלתה על הדעת כל אפשרות אחרת מאשר חליבה ידנית של כל פרה.

למטרה זו נוצר דלי מיוחד, לא עגול ככל דלי מצוי אלא דלי בעל מבנה צר, באופן המאפשר להחזיקו בישיבה בין רגלי החולב אשר ישב לצד הפרה, על כסא עץ  נמוך, בעל רגל אחת ולו (לכסא) חגורה שנקשרה למותני החולב באופן שאיפשר לחולב לזוז בהתאם לתזוזת הפרה הנחלבת כשהדלי נשאר צמוד בין רגליו.

הפרות, היו בעלות אופי שונה. חלקן היו בעלות אופי נוח וסבלני ועמדו בשקט כל משך החליבה. אולם היו גם אחרות ,שהגנים הדמשקאים שבדמן באו לביטוי בהתנהגותן העצבנית.

פרות אלו נהגו לזוז ממקום למקום במשך החליבה, להצליף בזנבן כתגובה לעקיצות הזבובים שחגגו על תערובת המזון שהוגשה בעת החליבה, ולעיתים אף להרים רגל ולהורידה בחזרה ישר לתוך דלי החלב. כמובן שבמקרה כזה, צבעו של החלב היה הופך מלבן למשהו אפור ששום מסננת לא יכלה לו, ולא נותרה ברירה אלא לשפוך תכולת הדלי ועמל אותו יום ירד לטמיון.