עבודה במחלבה

בתקופת מלחמת העולם השנייה, בכדי להשלים הפרנסה,  עבד אבא במחלבה במשמרת הערב.

כל רפתן היה מביא בכדים את חליבת הערב למחלבה, שם נמדדה הכמות שהביא באמצעות מיכל עם מצוף שבקצהו מוט ועליו היו מסומנות שנתות אשר ציינו את כמות החלב בסדר עולה.

המצוף היה מתרומם בהתאם לכמות החלב שנמזגה למיכל ע”י הרפתן, אבא היה רושם על גבי גיליון מיוחד את הכמות שנמדדה ומעלה החלב לקירור על פלטה שמאחוריה הותקנו צינורות של מיים קרים. החלב זרם בשכבה דקה על הפלטה וצונן תוך כדי כך לטמפרטורה נמוכה שמנעה החמצתו. אח”כ הוזרם החלב למיכל קירור  ונשלח למחרת למחלבת תנובה בתל אביב.

לאחר שאבא סיים לקבל החלב מהרפתנים היה לו ג’וב נוסף: הפרדת חלק מהחלב לשמנת. (אם אינני טועה נמכרה השמנת לצבא הבריטי שהקים בית הבראה לחיילים פצועים בתקופת מלחמת העולם השנייה  ב”קמפ”. היום – מוסד “נעורים”). הותקן אז במחלבה “ספרטור”, מיתקן בעל שני פתחים, אליו הוזרם החלב הגולמי ושם הועבר בין עשרות צלחות שהסתובבו במהירות רבה. כתוצאה מכך החלק השמן של החלב ניפרד מיתר מרכיביו וזרם בקילוח דק מצינור אחד כשמנת והחלב הרזה זרם מצינור שני למיכל אחר.

נהגתי לעתים לבוא “לעזור” לאבא לקראת סיום עבודתו בכדי לחזור יחד איתו הביתה. ואני זוכר את דמותו מאז, עוטה סינור גומי בכדי שלא יירטב,עומד במחלבה ליד כיור גדול ומנקה עשרות צלחות מתכת שפרק מהספרטור בכדי שתשארנה נקיות לקראת הפעלתו הצפויה למחרת היום. היה גם בונוס לביקור. הייתי אוסף את שרידי השומן שאבא גרד מאותן צלחות בעת הניקיון שעשה לאחר סיום עבודתו בערב ומביא אותן לכלבנו שזלל אותם בהנאה מרובה.

מכיוון שאחד מעקרונות המושב היה קיום משק מעורב, ענף הרפת לא היה בלעדי במשק. אזכיר מספר ענפים נוספים בהם עסקנו: לול, ירקות ומטעים.