אבא היה בעל ידע רב בתנ”ך ובמסורת ישראל אולם מתוך הכרה לא היה דתי.

תמיד אמר כי האדם נולד לחיות חופשי ולא בהתאם לחוקים שהתאימו למציאות ששררה לפני אלפיים שנה.

היה בלבו על הממסד הדתי, ולא משנה באיזה דת מדובר, שאבא ראה אותו כגוף פרזיטי המנצל את המאמין, האדם הפשוט והתמים, וחי על חשבונו.

הייתה לו ביקורת חריפה במיוחד על אותם מורי הלכה שניסו ל”סדר” את הקב”ה ולהתאים בעזרת שעון שבת או אביזרי עזר דומים לו את החיים המודרניים לתקופה שבה נקבעו המצוות והאיסורים ההלכתיים שאולי היו נכונים לזמנם.

אני זוכר יום אחד , חזרתי מבית הספר, כאשר למדנו על הגולם מפראג, כולי נרגש מעצמת כוחו של השם המפורש הגנוז בתפילין ובמזוזות. אבא ניגש לארון, שם היה שמור התפילין שלו שהביא עמו מבית הוריו כאשר עלה ארצה, פרק אותו לגורמיו והראה לי כי כל הסוד הנורא הטמון בו אינו אלא מגילת קלף פשוטה, חסרת כל קסם ויחוד וכמו כל דבר מסתורי, בעת שנחשף – פג כל קסמו. והוסיף ואמר, כי כבני אדם נאורים, אל לנו להאמין בכל מגיה וכישוף ועלינו לזכור כי כל מטרתם של העוסקים בכך הינה להגיע לשליטה עלינו ועל מחשבותינו במקום לאפשר לנו לחיות חיינו כבני אדם חופשיים.

לא פעם היה לי רושם כי למרות שאבא היה ונשאר חקלאי כל ימיו בהתאם למשאת נפשו מנעוריו, היה ממתין בקוצר רוח לסיום יום העבודה במשק בכדי שיוכל לעסוק בתחביביו: נגינה במנדולינה בצעירותו וקריאה, לימוד ועיון בשנות חייו המאוחרות יותר.

ערב ערב היה האור בביתנו דולק עד לשעות הקטנות של הלילה וגם לאחר שכל בני הבית פרשו לשינה היה אבא נשאר ליד השולחן וממשיך לעיין בספריו.